בין אם בשל תרבות ה"יהיה בסדר" המביאה לליקויי בניה בשל כשלים בביצוע שהם הסיבה העיקרית, ובין אם בשל מערכת מורכבת יותר של נסיבות, רוכשי דירות חדשות נאלצים להתמודד עם שורה של ליקויי בניה באופן שממרר להם את החיים – כן, עד כדי כך. אלפי תביעות מוגשות מידי שנה.
כמו חברות הביטוח שמעמידות חומה בצורה כנגד תביעות, באופן הציני והקר ביותר שניתן לדמיין, כך גם חברות הבניה. הקבלנים עושים חשבון כלכלי בלבד, ואינם ששים להעמיד משאבים כדי לטייב את הבניה ולשלם בעבור ליקויי בניה אשר העלויות המקושרות אליהן הן בסדר גודל של 10% עד 15% מעלות הפרוייקט.
מי שכספו יקר לו, ובדירה שרכש במיטב כספו מתקיימים ליקויים משמעותיים, אינו יכול להרשות לעצמו לנהל את המערכה מול הקבלן ללא סיוע משפטי מקצועי מהרגע הראשון.
תביעות ליקויי בנייה תופסות חלק לא קטן מהקשב השיפוטי, והגשתן הפכה להכרח נוכח התנהלות כוחנית ומתישה מצד מוכרי הדירות החדשות.
הדרך המובילה להגשת תביעה משפטית מורכבת משלבים שדורשים הקפדה על סדר כרונולוגי כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה מחד, ולתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים ולהימנע מהתביעה אם רק אפשר – מאידך.
חוק מיוחד מטפל בנושא: חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. החוק אינו קופא על שמריו, והוא תוקן לא פחות מתשע פעמים, כל התיקונים לצורך שיפור ההגנה על רוכשי הדירות.
באם מתגלה שבדירה שנרכשה נפל שוני מהקבוע במפרט או בתקן רשמי או בתקנות הבניה – לפנינו ליקוי בניה. החוק מתייחס לכך כ-"אי-התאמה". זוהי הפרה מצד הקבלן, וחובתו לתקן אותה על אחריותו ועל חשבונו.
כמובן שהאחריות של הקבלן אינה עומדת בתוקף בלתי מוגבל, ועל כן חשוב ביותר:
- לזהות את הליקוי במועד.
- לפעול מול הקבלן בתוך תקופת האחריות.
- להפעיל אנשי מקצוע.
ליקוי בניה שהתגלה במהלך תקופת הבדק, שהינה תקופה המתחילה ביום קבלת הדירה וחלה במהלך שנתיים עד שבע שנים, בהתאם לסוג וחומרת הליקוי. ליקויים נפוצים בריצוף וחיפוי, וכן במסגרות ונגרות ייהנו מתקופת בדק בית של שנתיים, בעוד שכשלים תפקודיים במערכות בידוד, מכונות ודוודים – שלוש שנים, וכשלי איטום ונזילות – 4 שנים.
קיימת התייחסות של המחוקק גם לכשלים שהם בבחינת אי התאמה יסודית, והאחריות לאלה מגיעה עד 20 שנה.
לא רק הקונה המקורי זכאי להגנה, אלא גם רוכש משנה.