דיני המכרזים פותחו בשם עקרון השוויון ומתן הזדמנות שווה. כל ספק ובעל עסק למתן שירותים מקצועיים ושירותים של אספקת טובין מייחל להתקשר בחוזה עם מי מהגופים הגדולים במשק, ואם אפשר אז עם כמה.
התקשרות שכזו מבטיחה הכנסה לאורך זמן, ומשדרגת את הספק. מי שמספק טובין או שירותים לגוף ממשלתי, לגוף עירוני מתוקצב או למי מהחברות הגדולות במשק הישראלי, טורח בדרך כלל לציין זאת באתר האינטרנט שלו כמעין תעודת יושר המעידה על איתנותו, איכותו ואמינותו.
בפרסום מכרזים, משרד הביטחון הוא אחד הנחשקים. תקציבי הענק העומדים לרשותו, הפרויקטים הגדולים בתחומי עבודות התשתית, עפר, קבלנות וכמובן אספקת טובין ושירותים הם הזדמנות של ספקים וקבלנים.
עד לשנת 1992 לא היה חוק מיוחד הקובע חובת מכרז. עם חקיקת חוק חובת המכרזים, נכנסה ישראל לעידן שבו הוחלה נורמה בסיסית ועקרונית אשר לפיה המדינה וכל תאגיד ממשלתי אינם רשאים – בכפוף להוראות פטור – להתקשר בחוזה אלא על פי מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו.
החוק נחקק ביחד עם חוק יסוד חופש העיסוק, וההוראה המצומצמת לעיל הורחבה ושוכללה באופן שהנורמה הוחלה בהמשך גם על גופים נוספים ובהם; תאגיד ממשלתי, תאגיד מקומי, קופת חולים, מוסד להשכלה גבוהה ועוד, תוך איסור של אפליה בין מציעים על כל רקע שאינו ענייני.
הכללים לעריכת מכרז נועדו למנוע מהמפרסם מכרז לחסום את דרכם של משתתפים להיכנס בגדר המכרז מחמת קביעת תנאי סף שאינם מתחייבים מאופיו או ממהותו של המכרז.
עם השנים נוספו הוראות בדבר עידוד נשים בעסקים [אפליה מתקנת] וכל התחום שוכלל באופן המצריך ומחייב להסתייע בעורך דין המתמחה בתחום.
גופים גדולים וחזקים דוגמת בזק וחברת החשמל נדרשים אף הם לפרסם מכרזים. מכרזים ממשלתיים, מכרזים בשירות המדינה וכל מכרז של משרד ממשלתי דוגמת מכרז משטרה או מכרזים משרד החינוך, כולם כפופים לנורמה הבסיסית, אך היא עצמה אינה מוחלטת. שורה שלמה של הוראות פטור, תקנות ספציפיות וכללים, מוציאים מכלל החובה מקרים רבים וכספים רבים שאלמלא כן היו חלק מהמשחק השוויוני.
השליטה ברזי המשחק הזה, מחייבת להסתייע באיש מקצוע.